זהו יום ההכנה של ה'. הוא אומר: "הנה אני בא כגנב. אשרי המשגיח ושומר את בגדיו פן ילך ערום ויראו את חרפתו". העבודה הגדולה שאין להסיט ממנה את הדעת, היא התחשבות בבטחוננו בעיני ה'. הסערה מגיעה, בלתי פוסקת בחמתה. האם אנחנו מוכנים לעמוד בזה? האם רגלינו על סלע העידנים? האם אנחנו אחד עם המשיח, כפי שהוא אחד עם האב? {RH 27 בדצמבר 1898, סעיף 14}
במאמר זה אני מפרסם סדרה של חלומות שנשלחו במיילים רבים על ידי אחים בארה"ב ויתנו לכם את הפרשנות בסוף המאמר. הוא עוסק באדוונטיסטים שכולם חלמו על אותו נושא, שסערה, בלתי פוסקת בזעם, מתקרבת אלינו. האחים כולם אדוונטיסטים מהיום השביעי במעמד טוב. ד"ר דיאן מ. ברנט, שעבדה באוצ'י פינס כרופאה רפואית, אספה את החלומות. Uchee Pines הוא פרויקט OCI ואחד ממרכזי סגנון החיים המצליחים ביותר שלנו. החלומות מתפרסמים כבר באתרי אינטרנט רבים אחרים באנגלית (רק חפש בגוגל "סערה מגיעה ללא רחמים בזעם שלה דיאן ברנט"). ד"ר דיאן פרסמה בעצמה עדכונים לחלומות אתר אינטרנט עד 2013 בערך.
הנה החלומות:
הסערה אפילו בפתח
"הסערה מגיעה, בלתי פוסקת בחמתה. האם אנחנו מוכנים לעמוד בזה?"
נכתב על ידי דיאן מ. ברנט, MD
נכתב לראשונה בספטמבר 2010
(עם עדכונים שוטפים)
לאחרונה חלמתי חלום שכשסיפרתי אותו לאחרים גיליתי שגם להם היה חלום על סערה. מי יתן ודיווחים אלה ירשימו אותך ברצינות ובפכחות השעה.
ביום שלישי, 3 באוגוסט, חלמתי חלום לפני שהתעוררתי בבוקר. הלכתי בחוץ כדי להיכנס לבניין עם המשפחה שלי. זה היה יום בהיר ואחד האחים שלי התחרה ושיחק בדרך פנימה והצחיק אותי. כשנכנסנו לחדר מסוים, הרגשתי רוח נושבת פנימה. ידעתי שהחדר לעולם לא יתחמם אלא אם הפתח לחדר ייסגר. אבי ואני הלכנו לסגור אותו וראינו שהדלתות הראשיות לבניין פתוחות לרווחה. באותו שלב הבנתי שהבניין עשוי מעץ והוא דומה מאוד לאסם. כשהתקרבנו לדלתות ראיתי שסערה אדירה עלינו. אווירת הצחוק הפכה למשבר. הכל היה חשוך והדברים הסתחררו לכל כיוון עם רוחות של עוצמת הוריקן. נאבקנו לסגור את הדלתות מכיוון שעוצמת הרוחות הייתה כל כך חזקה שבקושי יכולנו למשוך אותן. שמעתי כלב צורח בהרס הרוחות רגע לפני ההתעוררות.
התעוררתי בתחושה שהסערה היא המשבר האחרון של כדור הארץ ושהיא "קרוב, אפילו בדלתות". הבנתי שכל המבנים הארציים (הרוחניים והזמניים) ייהרסו ברוחות כאלה. הרגשתי נואשת לקבל את מלוא החסד של אלוהים, את הגנתו. חשתי חרדה לדעת שיש לי שמן במנורה ושהבית שלי בנוי על הסלע. התפללתי לכיוון לגבי החלטות מסוימות שעלי לקבל, והרגשתי שהחלום הזה עוזר לי לדעת מה לעשות. הרגשתי שזה משמעותי שכן זה היה בדיוק כמו שני חלומות קודמים שהיו לי לגבי הסרטן של בתי שקרה בדיוק כמו החלומות. (שימו לב: אירוע המשך לחלום זה מצוין בהמשך הכתיבה).
לאחר תפילה ולימוד תנ"ך, התקשרתי לחברה בברמודה כדי לחלוק איתה את החלום לפני שאיבדתי את השפעת החלום כפעילות העמוסה של היום. כשהגעתי לעבודה, ליסה שעובדת ומתאמנת תחתיי הייתה במשרד שלי.
"ליסה, אני חייבת לספר לך על החלום שחלמתי הבוקר."
לאחר שסיפרה לה את החלום שלי, היא אמרה לי: "זה מוזר. גם לי חלמתי אתמול בלילה על סערה. בחלומי עמדתי מחוץ לבניין לבן גדול. לפניי היה נהר והיו אנשים בכל מקום ששיחקו והלכו בכל עסק שהיה להם. כמה מאיתנו עמדו ליד הבניין הלבן, ולמרות שהייתי איתם הייתה לי תחושה שאני באמת צריך להיות בבניין. מהר מאוד ניתנה אזהרה לכולנו שסערה קשה באמת מגיעה ושעלינו לחפש מחסה. מכיוון שעמדתי קרוב לכניסה של הבניין הלבן הגדול הזה, חשבתי שאשאר בחוץ מספיק זמן כדי לראות את הסערה מתקרבת. תמיד נהניתי מסופות אז לא הרגשתי מאוים. אבל באופן בלתי צפוי הסערה פרצה ביום הזוהר. כולם היו כל כך מופתעים שהיה קשה לשמור על הרגליים שלנו. איש גדול חסון יצא משום מקום ותפס את זרועי וגרר אותי למקום מבטחים בתוך הבניין, נזף בי על זה שאני בחוץ. אנשים צרחו והכל היה מטורף בחוץ, אבל בפנים הכל היה שליו ורגוע. ומיד הייתה לי התחושה שהמקום הזה מיועד רק למי ששמר את המסר הבריאותי וחי באחדות עם אלוהים. רבים לא נכנסו פנימה למרות שהיה מקום לכולם. באותו שלב, התעוררתי.
היא לא חשבה שהחלום שלה הוא משהו משמעותי עד ששמעה את החלום שלי. שמיעת החלום שלה הביאה גם השפעה גדולה יותר לגבי המשמעות של החלום שלי.
מאוחר יותר, ביום חמישי של אותו שבוע, ערכנו מסירות לכנס רפואי. חלקתי את החלום שלי כמו גם את החלום של ליסה. אחד התלמידים אמר אז שגם לניקי היה חלום על סערה. כשניקי נכנסה ביקשנו ממנה לשתף את החלום שלה.
היא חלמה שיש צונאמי. מאות אנשים נמשכו אל האוקיינוס וטבעו. היא חתרה בכל מרץ להציל אדם אלמוני. היא נאלצה לאחוז באדם ולמשוך בכל כוחה כדי להביא אותו לחוף. היה גרם מדרגות עם מכסה שיצא מהאוקיינוס. היא הניחה את האדם מולה כדי שתוכל למנוע מהגל להתרסק על האדם. היא תפסה את הכסה ביד אחת, וביד השנייה החזיקה באדם. נדרש מאמץ רב כדי למנוע מהאדם להישלף עם הגרר מתחת.
למחרת, יום שישי בבוקר, הייתה לי שיחת טלפון עם אמו של מטופל באנגליה. היא אמרה לי שהיא ובעלה הורשעו שהם צריכים לחזור לכפר. הם התקרבו לעיר מטעמי נוחות בגלל עבודתו של בעלה. אבל הילדים היו עכשיו סוררים לחלוטין לאחר שהיו בבית ספר ציבורי.
אמרתי לה שזו לא רק אופציה, אלא הנחיה מאלוהים כפי שאנו באחרית הימים. לאחר מכן סיפרתי על החלום שלי, כמו גם על זה של ליסה וניקי. בתדהמה היא אמרה לי אז: "ד"ר. דיאן, חלמתי על סערה לפני שישה שבועות. זה היה הצפה ואנשים טבעו בכל מקום. הדאגה שלי הייתה ל-5 ילדיי. חיפשתי נואשות את כולם כדי לוודא שהם בטוחים".
מאוחר יותר באותו בוקר הייתה לי הרצאה להעביר לאורחים שלנו ב-Uchee Pines. כשסיימתי את ההרצאה שלי על הסרטן, אמרתי להם שאני מאמין שאנחנו באחרית הימים. סיפרתי על כל החלומות על סערה, עכשיו ארבעה במספר.
בשבוע שלאחר מכן ביום שני אחר הצהריים פגשתי חולים. ביקרתי עם האורח שלנו בן ה-15 ואמה. האמא סיפרה לי כמה היא אסירת תודה על כך שהיא יכולה לבוא לאוצ'י פינס וללמוד כל כך הרבה על המסר הבריאותי. היא אמרה שהיא הובילה להתחייבות מלאה לחוקי הבריאות בחסדי אלוהים.
שאלתי אותה אם היא שמעה את ההרצאה שלי ביום שישי כשסיפרתי על חלומות הסערה, במיוחד החלום של ליסה עם הבניין שנועד לאנשים ששומרים על המסר הבריאותי.
"ד"ר. דיאן, כמעט נפלתי מהכיסא שלי כשסיפרת את החלומות האלה. הבת שלי חלמה בשבוע שעבר על סערה. היא אמרה לי שחלמה על סערה איומה והיא כל כך פחדה".
נראה שהיבוא של הודעות אלה הולך וגדל. הרגשתי חובה לספר לכולם. הלכתי למשרד ההנהלה ושאלתי את האח שמפן אם אני יכול להגיד לו משהו. "טוב, אני לא יודע. האם זה טוב או רע?" הוא שאל. "כֵּן!" הייתה התשובה שלי.
סיפרתי את סיפור החלומות המרובים של סערות עצומות. כשסיימתי, הוא ציין ש"זה מאוד מפוכח, ואנחנו לא מוכנים. אנחנו עסוקים מדי".
בזמן שהתכוננה ללכת הביתה באותו ערב, חבר מחוץ לקמפוס הגיע למשרד שלי לבקר. "כריסי, אני חייב לומר לך משהו."
"אוי לא. אני צריך לשבת?" היא שאלה. "לא," אמרתי, "אתה צריך לכרוע ברך."
אחרי שסיפרתי לה את כל החלומות, היא אמרה לי, "ד"ר. דיאן, היו לי שני חלומות בשבוע שעבר על גלי גאות. אבל הייתה חומה גדולה ליד החוף וכל עוד עמדנו על החומה היינו בטוחים".
למחרת, יום שלישי, סיפרה לי ד"ר קרלה בוטט על חוויה (לא חלום) שחוותה במהלך הפגישה במחנה במחנה אלאמוסה. זה היה יום נחמד והיא החליטה לקחת את הילדים על האגם בסירת ההנעה. כשהם חתרו במורד האגם קצת, אישה יצאה מהמרפסת האחורית שלה וצעקה לאלה שעל האגם, "סופה מגיעה." קרלה הסתובבה ושאלה אותה אם היא יודעת מתי זה מגיע. אחרים פנו ופנו לחוף, ועודדו אותה ללכת גם לחוף. בדיוק כשהם הגיעו לרציף פרצה עליהם הסערה. היא התרשמה שזוהי הסערה שמגיעה על פני כדור הארץ ושאין עליה לשאול "מתי" אלא לפנות לקרקע מוצקה ולהיות מוכנה לסערה במקלט בטוח.
המשכתי לחלוק את סדרת החלומות הזו מכיוון שהמסר היה כל כך חזק, ומכיוון שנראה כאילו אלוהים נתן את המסר לאנשים רבים ברחבי העולם ורציתי להכיר חוויות אחרות.
לאחר הכנסייה בשבת, 14 באוגוסט, חלקתי את רשימת החלומות עם בני הזוג הארגריבס. כשתרזה שומעת את הדיווחים, היא מספרת לי שבשבוע האחרון היא התעוררה בבוקר לשיר "Shelter in the Time of Storm" והיא לא הצליחה להוציא אותו מדעתה. זה היה יוצא דופן עבורה מכיוון שהיא אף פעם לא מתעוררת עם שיר כזה בראש. היא אפילו סיפרה להוריה על כך מכיוון שזה נראה כל כך יוצא דופן.
מאוחר יותר באותו יום הגיעו חברים לבית לשיתוף פעולה. לפני שהם עזבו, התחלתי לשתף אותם בחלומות הסערה. ג'יין קוטעת אותי על שלושה חלומות לתוך הסיפור. לפני כ-4 שבועות היא חלמה על גל סערה. משפחתה של ג'ואלה, משפחתה שלה ומשפחתה בכנסייה הלכו לבית שמעולם לא היו בו. מישהו פתאום צועק: "יש גל גדול בפתח". "אני הולך לדלת הכניסה ורואה גל ענק, כל כך ענק שנראה כאילו הוא יכול לפגוע בירח. אני חושש כי אני חושב שאף אחד לא ישרוד את זה, אף אחד כאן מתחת לגג הזה. אני עומד ומתבונן בו וככל שהוא מתקרב הוא הופך לאנדרטאות, כמו אנדרטאות הסלע האדום של ארצנו. הסתובבתי מהסתכלתי החוצה וראיתי שכולם בחדר בתפילה עמוקה. נראה שהתפילות שלהם הן שהפכו את הגלים לאנדרטאות. הרגשתי שהתרשמתי לא להפריע להם והלכתי לחלק האחורי של הבית. אז הרגשתי שלווה, לא פחדתי. זה הרגיש כאילו אלוהים היה שם".
"כשהחלום הזה התרחש, עברתי ניסויים קשים מאוד ב-Uchee Pines. הרגשתי לא במקום ורציתי ללכת הביתה. כשהתעוררתי מהחלום הזה, הרגשתי ביטחון שאני עושה את הדבר הנכון בקבלת ההכשרה כאן ב-UP כי הסערה מגיעה ושזה מה שאני צריך לקחת בחזרה הביתה ולהכין את האנשים שלי".
27 באוגוסט, 2010: בשבוע האחרון, שלושה אנשים נוספים סיפרו לי על חלום שחלמו בחודשיים האחרונים הנוגע לסופה, בעיקר גל גאות או צונאמי. לאיימי פ' חלמה על גל גדות (ראו להלן בעדכונים). גם לטטיאנה מ' וגריסון ה' חלמו על סערה.
2 בספטמבר 2010: שון ב' סיפר לי שלאחרונה הוא חלם שהוא בבית ובחוץ סערה אדירה ומפחידה. כל האירועים שהמשיח אמר שיתרחשו לפני בואו התרחשו, בזה אחר זה ברצף מהיר. הוא אמר שהוא יודע שהם יקרו מהר, אבל הוא לא ידע שזה יהיה כל כך מהר. הוא ראה אש יוצאת מהשמים. הוא הביט החוצה וראה ענן שחור בגודל של אגרוף של גבר, גדל ככל שהתקרב. הוא יכול היה לראות שזהו האדון שבא אבל זה התפוגג לפני שהגיע אליו. הוא התעורר בהקלה שאני חלום ושעדיין יש לו זמן להתכונן לביאת ה'.
חלקתי את רשימת חלומות הסערה עם דני ויירה, שביקש אז לשתף אותם בניוזלטר שלו. המספר הרב של החלומות שהגיעו שכנע אותי שצריך להפיץ את החשבונות למרחקים, והייתי להוט שרבים יקראו את הסיפור. שבוע לאחר שיצאו לאינטרנט, רבים אחרים החלו להתקשר ולספר לי את החוויות שלהם.
13 בספטמבר 2010: הנרי מ' אמר לי שהוא התעורר מספר פעמים בשבועיים האחרונים עם השיר "מקלט בזמן סערה" בראשו.
14 בספטמבר 2010: ג'נט ל. שלחה את החשבון הזה באימייל: "היה לי חלום דומה לזה של [תרזה הארגריבס] שכן הוא הסתיים בשיר "A Shelter in the Time of Storm". זה היה גל גדות. כשראיתי את זה מגיע, עמדתי בים והחפצים שלי היו במים, כמו שידה עם מגירות עם הבגדים שלי בתוכה ודברים אחרים שצפים במים, וניסיתי לחלץ את הדברים שלי וראיתי את גל הגאות מרחוק - כל כך גדול מגיע אליי. פשוט החלטתי לשחרר את הכל והסתובבתי לסלע גדול ואחזתי בסלע הזה. הרגשתי שהסלע הוא ישו. יש לי פחד מגלי גאות וטביעה, אבל כשנאחזתי בסלע הפחד שלי עזב אותי והרגשתי שלווה. כשהגל הענק התחיל להתרסק מעלי, שמעתי כאילו משמיים את השיר "מקלט בזמן סערה". זה היה כל כך יפה, ואז התעוררתי."
17 בספטמבר 2010: החלום של קארן כפי שנשלח אלי באימייל:
הייתי בתוך המון אנשים בעיר מוזרה. הייתה תחושה של כאוס... כאילו אנשים ניסו להתרחק מהאזור וכולם נראו מפוחדים ממשהו. חושך היה מעל העיר... כמו סערה באה. הסתכלתי לשמאלי וראיתי בניין לבן עם דלתות כניסה גדולות (כמו חזית של כנסייה)... הן היו פתוחות ויכולתי לראות אנשים מתפללים בפנים... ונראה היה שהוא מואר איכשהו... בולט מכל שאר הבניינים מסביבו. היו הרבה מדרגות כדי להגיע לדלתות והתחלתי לעלות עליהן כדי להתרחק מהקהל. הרגשתי כאילו מסמנים לי פנימה והסתכלתי אחורה ותהיתי למה האנשים האחרים לא עולים במדרגות למקום מבטחים. ואז הבנתי שאף אחד לא מחפש מקום בטוח אלא רק מנסה להתרחק מכל מה שמגיע!! הם לא הבינו שמקלט נמצא שם והם חולפים על פניו!! הרגשתי תחושת דחיפות להמשיך לעלות במדרגות ולהיכנס מהר פנימה אז עשיתי וכשנכנסתי דרך הדלתות חלפה עלי תחושת שלווה.
24 בספטמבר, וואוה מגרמניה כתבה לי:
"זה עתה קראתי את הודעת [המייל] הזו [של חלומות סערה] לפני יומיים. ובסוף השבוע שעבר אלדן הו דיבר על האימייל שלך בבון, גרמניה. אבל רק אחרי שקראתי את המייל הזה העיניים שלי התרחבו. נזכרתי שחלמתי חלום דומה בתחילת אוגוסט השנה. עמדתי לטוס לנמיביה עם Share Him. אז תהיתי, על מה החלום הזה, למה אני חולם על סערה.
בחלומי, אני וכמה חברים שלי היינו בעיר ענקית, עם גורד שחקים ענק. זה היה יום חם והשמיים היו בהירים. אבל פתאום נהיה חשוך, הייתה לי התחושה שזה לילה. וראיתי גל אדיר מגיע ממזרח. אני לא יודע למה אני יודע שזה היה המזרח... אבל בחלומי היה לי את החוש הזה. זה היה גבוה יותר מכל גורדי השחקים. ניסינו להביא אותנו למקום מבטחים. אז נתקלנו בבניינים הגבוהים האלה. גבוה יותר ויותר. ואז ראיתי את אמא שלי מאחורי דלת צרפתית, ידעתי שהיא תמות כשלא אפתח את הדלת, כי מאחוריה הייתה עוד דלת צרפתית שניסתה לעצור את המים. חבר שלי פתח את הדלת והמשכנו לנסות לעלות לגג. כשהגענו אליה ראינו בכל החושך מסוקים טסים, את העיר מתחת למים וגל ענק הבא מגיע. ברגע זה התעוררתי.
החלום הזה היה כל כך אמיתי. השינוי הפתאומי, משמיים בהירים אל הסערה האפלה הזו ואל הגלים העצומים שבאים, היה אפילו בחלום הזה מפתיע. הייתי מבולבל מה המשמעות של החלום הזה".
22 בספטמבר 2010 קווין ומלניה מנסטר שלחו באימייל את חשבון החלום של מלאני באוקטובר 2007:
"זה היה כאילו הייתי לבד איפשהו במקום שבו יכולתי לראות את הים וההרים. לא הייתה לי תחושה של משפחה, רק אני מתבונן ומנסה לברוח מהסצנה הזו שלפניי. היו שם עוד אנשים, אבל רק שמעתי אותם, לא ראיתי אותם. ומצאתי את עצמי מסתכל על הים. הייתי בחוף איפשהו, ופתאום יכולתי לראות את המים עושים גלים, גלים קטנים, אבל נתקלים אחד בשני מוזר מאוד, מאוד מוזר (באלימות). אני זוכר שמישהו אחר אמר כמה מוזר הים התנהג. ואז, בדרכי חזרה הביתה, לא יכולתי לנסוע באותה הדרך, כי הדרך הזו התמלאה פתאום במים, הרבה מים, היית צריך לשחות דרכה, [אבל] לא הצלחת לעבור אותה כי היא הייתה הרבה מעל הראש שלי. אבל, לא יכולתי לשחות כי גם המים האלה התנגשו, גלים קטנים התנגשו זה בזה מאוד מאוד כועסים, ובאו מכל כיוון. ואז לקחתי כביש אחר והגעתי לאנשהו, כביכול למקום שאליו הייתי אמור ללכת, אבל אז הגיעה החשיכה ולא הצלחתי להגיע. הייתי מול מים, וידעתי שאצטרך לחצות אותם כדי להגיע למקום מבטחים. אבל לא הצלחתי להגיע אז נאלצתי לחכות שם. כך נגמר החלום".
בין התאריכים 4-12 באוקטובר, נסעתי (ד"ר דיאן) עם חברתי, ויקי, לבקר בכמה מהאתרים ההיסטוריים האדוונטיסטים. ביקרנו בבית של ג'וזף בייטס, הכנסייה האדוונטיסטית הראשונה ששמרה את השבת היום השביעי, בביתו ובכנסייה של וויליאם מילר, באסם של חירם אדסון ובבאטל קריק. חשובה לי הייתה האסם של חירם אדסון. הגענו לאתר כשעה לפני כניסת השבת ביום שישי בערב ה-7 באוקטובר. היינו צריכים להשיג דלק ומוטל לפני השקיעה והיינו במירוץ בשעון. מארחת האתר, לואיז נטלס, לקחה אותנו דרך הבית החדש שנבנה ועמדנו ליד שולחן עץ הדובדבן שאדסון הכין מאדמתו. שם התפללו הלבנים, בייטס ואדסון לאור בזמן שהם למדו את התנ"ך כדי להכיר את הבעיה בפרשנותם לכתבי הקודש. לאחר מכן יצאנו לאסם המשוחזר שנבנה עם חלק מהעץ מהאסם של אביו של אדסון. הסביבה הייתה ממש כמו בימיו של חירם. דונמים מתגלגלים של שדות תירס הלכו רחוק ככל שניתן היה לראות. בעוד לואיז נטלס דיברה איתנו באסם, היא התקרבה לדלתות האסם האחוריות כדי לסגור אותן למשך הלילה. כשעמדתי ישירות מאחוריה, כשהיא תפסה את הדלתות כדי לסגור אותן, הבנתי שזה אסם החלום שלי. הפריסה, העצים והדלתות הגדולות היו בדיוק כפי שראיתי בחלומי. תחושת יראה עלתה בי כשתהיתי מה המשמעות של זה יכול להיות. לא רציתי לעזוב, אבל השתוקקתי ללכת דרך השדה ולהתפלל כפי שעשה חירם אדסון מזמן. בשבת בבוקר התפללתי להבנת משמעות הרפת בחלומי. בהיותי מעורב בעבודה הרפואית ומלמד את הפרטים של הודעת הבריאות של SDA, אני מאמין שהאדון רוצה שהמסר הבריאותי ייקח תפקיד בולט יותר בקשר עם המקדש בהודעות 8 המלאכים.
אני מרגיש מאוד בטוח שה' נותן את המסר של הדחיפות וקרבה של השעה. כשיש לנו כרופאים מטופל שמתקרב לסוף חייו, אנחנו אומרים להם ש"הם צריכים לעשות סדר בענייניו. האם הצוואה שלך נעשתה? הכל בחשבון?" אני מאמין שהאדון אומר לנו שאנחנו בסוף החיים כאן עלי אדמות. הגיע הזמן לעשות סדר בעניינינו. החיים שלנו יצטרכו להיות במקום.
ישעיהו 26:20 "בוא, עמי, בוא אל חדריך וסגר את דלתותיך סביבך: הסתתר כביכול לרגע קטן עד יגרום הזעם".
מתי ז':7-24 "כל השומע את דברי אלה ועושה אותם, אני אשווה אותו לחכם, אשר בנה את ביתו על סלע: וירד הגשם, ויבואו המבול, והרוחות נשבו והכו בבית ההוא; וְלֹא נִפְלָה: כִּי יָסְדָה עַל סלע. וכל השומע את דברי האלה ולא יעשה אותם, ישווה לאיש שוטה, אשר בנה את ביתו על החול: וירד הגשם, ויבואו הנהרות, והרוחות נשבו ויכו בבית ההוא. ונפל: וגדולה הייתה נפילתו".
להלן חשבונות נוספים של חלום סערה כאשר אני מקבל אותם:
סיפרה על ידי כריסטינה I. 11/10: כריסטינה אמרה לי שחלמה חלום אולי במאי 2010. היא לא יכולה להיזכר בחלום עכשיו, אבל כשהיא עלתה להכרה היא שמעה את המסר הזה שוב ושוב, חזק יותר ויותר: "תגיד לכל מי שאתה מכיר, ישוע מגיע בקרוב. ספר לכל מי שאתה מכיר, ישוע יבוא בקרוב."
התקבל מאיימי פ', 12/3/10
היינו בשכונת מגורים, אנדריי, סם ואני; החזקתי את סאם, היינו באמצע הרחוב. אלוהים אמר לי שמשהו מסמר שיער מגיע, אבל לא הייתי צריך לדאוג. זמן קצר לאחר מכן, הרמתי את מבטי וראיתי גל גאות גבוה מעל צמרות הבית ורוחב, סופג את שני צידי הרחוב, פנה לכיוון שלנו. לא היה לנו לאן לברוח, אבל לא פחדתי, רק נפעמתי מהגל העצום הזה. כשעמדנו שם והסתכלנו, כשהגענו אלינו, איבדנו רגלינו. אחזתי בסאם, עברתי את הגל בחיים ויצאתי מהמים ללא פגע. זה היה כמו לשחות באוקיינוס ולצלול לתוך גל ולעלות אחרי שהוא עובר עליך. זה כל מה שאני זוכר. הייתה לי תחושת נוחות נפלאה לאחר שהתעוררתי מהחלום הזה שנשאר איתי כמה ימים.
דיאן מ. ברנט, MD
לשעבר מנהל רפואי של Uchee Pines Lifestyle Center
527 דרך נוקולס
סיל, AL 36875
520-780-2298
פירוש החלומות
בספר יואל, ובמעשי השליחים (ב, יז), אנו למדים שה' ישפוך את רוחו על את כל בשר בימיו האחרונים של הגשם האחרון.
ויהי אחר כך, כי אשפוך רוחי על כל בשר, ו שֶׁלְךָ [1] בנים ובנותיכם יתנבאו, [2] זקנים יחלמו חלומות, [3] צעירים יראו חזיונות: וגם על [4] עבדים ועל השפחות בימים ההם אשפוך רוחי. ואראה נפלאות בשמים ובארץ דם ואש ועמודי עשן. השמש תהפוך לחושך, והירח לדם, לפני שיבוא יום ה' הגדול והנורא. וַיְהִי כָּל-הַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, יוֹצֵא: כִּי בהר ציון ובירושלים תהיה תשועה, כמו שאמר ה'. ובשארית אשר יקרא ה'. (יואל א': 2-28)
אנו האדוונטיסטים אוהבים ליישם את הפסוקים הללו אך ורק לאלן ג'י. ווייט ולהתעלם מהעובדה שהיא מילאה רק את החלק עם ה"גברים" הצעירים שהיו אמורים לחוות חזיונות. זמן הגשם המאוחר אכן הגיע בסביבות 1888, אך הוא נדחה ונגזר, ולכן הוא נעצר למשך 120 שנה עד 2010 ואז החל לרדת מחדש. הפסוקים מדברים בבירור על ארבע קבוצות שונות של אנשים בזמן הגשם המאוחר, ולכן לא מותר להחיל פסוקים אלה על אלן ג'י. ווייט בלבד למשך הזמן המלא. כל זה היה יכול לקרות בימיה אם הכנסייה הייתה מקבלת את המסר של מיניאפוליס, ואז הרוח הייתה נשפכת גם על הקבוצות האחרות שהוזכרו: [1] הבנים והבנות, [2] הזקנים, ו-[4] המשרתים והשפחות.
במאמר אתה חייב להתנבא שוב... כבר הראינו מי ה בנים ובנות (1) מהפסוקים הם, שזיהה לראשונה את קולו של אלוהים מאוריון והחל לציית לציווי האלוהים בהתגלות י':10 להכריז עוד קריאת חצות.
השמיים איש זקן [2], שהיה לו חלומות על אלוהים, מוצג בסדרת המאמרים הבמאי [ארני קנול] שם אנו מראים שלמרבה הצער הוא נפל. למרות זאת, החלומות שלו כוללים המון אישורים למחקרים שלנו שיתפרסמו גם שם.
שפיכת רוח הקודש על משרתים והשפחות (4), לעומת זאת, מייצג את החלק הזה של נבואת יואל שעליו קראנו זה עתה. אלו הם חלומותיהם של חברים נבחרים מאנשי האדוונט, המהווים את הדור האחרון. הדור האחרון הזה מורכב משתי קבוצות...
1. האנוסים בחותם החמישי (החוזר) שצריכים להשלים את מספרם של אלה שהוצאו להורג בעבורם אמונה בישוע:
וכאשר פתח את החותם החמישי, ראיתי מתחת למזבח את נשמות ההרוגים על דבר ה' ועל העדות אשר החזיקו: ויזעקו בקול גדול לאמר עד מתי ה' הקדוש והאמתי לא שופט ונוקם את דמנו ביושבי הארץ? וַיִּתְנוּ לְכָל אֶחָד מִשְּׁבָדִים לָבָן; ונאמר להם, כי ינוחו עוד מעט, עד שיתמלאו גם חבריהם ואחיהם ההרוגים כמוהם. (התגלות ו':6-9)
2. 144,000 שלא יטעם מיתה, ויעבור זמן מכות בלא משתין על ידי ה אמונה שהיתה לישו:
וראיתי, והנה כבש עומד על הר ציון, ועמו מאה ארבעים וארבעה אלף, ששם אביו כתוב במצחם. (התגלות 14:1)
ואכן, אנו מוצאים בדיוק את אלה שתי קבוצות בחלומות למעלה.
כתבתי בנובמבר 2010 כמשפט האחרון של המהדורה הראשונה של המאמר הזה שיש לי עוד מה לומר, אבל מסיבות מסוימות הייתי נותן לך לבד עם המחשבות שלך. הכוונה שלי הייתה לעודד אתכם לחשוב בעצמכם, או לפחות להתחיל לשאול שאלות. כעת בפברואר 2013, לאחר כמעט שנתיים וחצי, איש מלבד חברי התנועה המעטים של המלאך הרביעי לא הביעו עניין, מה שמראה את מצב הכנסייה בצורה ברורה יותר.
אפילו ד"ר דיאן ברנט, שכתבתי אליה בנובמבר 2011, וכפי שנוכל לקרוא למעלה - בעצמה רצתה לדעת מה זה אומר שראתה את הרפת של חירם אדסון בחלומה, לא התעניינה במחקרים נוספים ולא ענתה כשהפניתי אותה לאתר שלנו. היא כבר הייתה צריכה לשים לב במצגת של אוריון מה מסמל האסם של אדסון, כי שעון אוריון מתחיל לתקתק בדיוק עם האירוע הזה. כאשר היא מצאה את האחים עם החלומות הללו מאוגוסט 2010 ואילך, זה עתה פורסמה הגרסה השנייה של מחקר אוריון, ובה התבטאה במונחים ברורים שאוריון הוא סמל להשתדלות ישוע במקום הקדוש ביותר לפני כס האב.
הרפת של חירם אדסון עומדת על היום שבו הוא יצא מהאסם וראה בחזון את השמים נפתחים והבין שישוע הלך מהמקום הקדוש אל המקום הקדוש ביותר. וכך האסם של אדסון, שבחלומות האחים נראה לעתים קרובות כ"בית לבן" או "בניין לבן", מייצג גם את סוף מחזור השעון, כאשר ישוע יעזוב את קודש הקודשים, ויגרום למכות להתחיל ליפול. אז רק 144,000, שבאמת עקבו אחר ישוע בכל מקום שאליו הוא הולך (התגלות 14:3), יעמדו איתו באופן דמותי על ים הזכוכית, בעוד הארץ תינתן לחורבן (התגלות 15).
כל האחים והאחיות הנ"ל חלמו על סערת הרדיפות שניתן לזהות מהכתובים, אך רק מעטים חלמו על הבית הלבן בו ניצלו. רק באסם המסר של המלאך הרביעי, הנסגר בשתי דלתות ענק (סגירת דלת החסד לכנסייה האדוונטיסטית כשהסערה פורצת) יש ביטחון רוחני ופיזי אמיתי. רק מי שסגר (הבין לגמרי וקיבל) את הדלתות הכפולות של הודעת אוריון וכלי הזמן מוגנים לחלוטין מרוח הסערה. על ידי תפילותיה של כנסיית האדוונטיסטים, שקיבלה על עצמם את השבתות הגבוהות, גלי הרדיפה יהפכו לאנדרטאות נוקשות שלא יכולות להזיק להם. הם עומדים איתן כעדים לאב עם חיים טהורים והגשמת מה שלהם High Calling הוא.
החלומות, לעומת זאת, מראים שהרוב לא יגיע לביטחונו של הבית הלבן. הם פשוט מתעלמים מזה ומתרוצצים ללא מטרה. אני מקווה ומתפללת שהאנשים שראו את הבית הלבן בחלום יתעוררו סוף סוף, ייכנסו ויסגרו את הדלתות בלימוד אינטנסיבי.
מאידך, מי שראה את גלי הגאות, הצונאמי והשטפונות הם גם נבחרי אלוהים, שיזכה לכבוד הגדול שיזכה להעיד במותו למען האב. הם אלה שראתה אלן ג'י ווייט עם הגבול האדום על הגלימות הלבנות שלהם בגן עדן. כשם שהסערה מייצגת את הרדיפה, כך המוני המים עומדים על חניכי השטן, שיביאו את שומרי השבת למוות. ההיסטוריה חוזרת על עצמה:
והנחש הוציא מפיו מים כמבול אחרי האשה, כדי שיסחף אותה מהמבול. (התגלות כ"ב:12)
המים, שעליהם יכוסו לתקופה קצרה, מסמלים את הטבילה שבה הם צריכים להיטבל למותו של ישו, כדי לחלוק עמו את הנצח לאחר תחייתם.
כל החלומות של אלה שישתו את כוסו של ישוע הם מנחם רב. בחלומות, ישוע מצביע על קוצר הזמן מתחת למים ושהכל יהיה רק לרגע, עד שהם יצוצו מחדש לחלוטין ללא פגע (קמו לתחייה). עליהם לעמוד איתן על המזח או לשחות אל הסלע (ישו); אז גם הם יחבקו בשלומו ופחדם יתפוגג באהבת אלוהים.
חלקנו חלמו גם על בית לבן או על בניין בו ניצלנו. עם זאת, כמה חלומות וחזיונות בולטים. יש הרבה פרטים שנותנים לנו עצות וסיוע בתקופה הקשה הזו. כמה מאותם אנשים כבר הצטרפו אלינו לחווה כאן בפרגוואי, שם הם מקדישים את שירותם לישו. הקטע הזה הוא עליהם, כי הם קיבלו הרוח החיה של הנבואה מאלוהים ויכוון הן את הקדושים והן את 144,000 לניצחון בקרב הסופי, באמצעות מסירת עצתו של אלוהים.