כלי נגישות
עבור לתוכן
הספירה לאחור האחרונה

פורסם במקור ביום שישי, 28 באוקטובר 2011, 5:56 בגרמנית בשעה www.letztercountdown.org

כולנו יודעים למה מתייחס הקטע הבא בתנ"ך:

וַיְדַבֵּר אֵלַי הַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לֵךְ וְקַח אֶת הַסֶּפֶר הַקָּטָן הַפָּתֵחַ בְּיַד הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד עַל הַיָּם וְעַל הָאָרֶץ. והלכתי אל המלאך, ואמרתי לו: תן לי את הספר הקטן. ויאמר אלי קח ואכל אותו; וימרר את בטנך, אבל יהיה בפיך מתוק כדבש. והוצאתי את הספר הקטן מיד המלאך ואכלתי אותו; והיה בפי מתוק כדבש, ומיד כשאכלתי אותו, הייתה בטני מרה. (התגלות י':10-8)

הספר הפתוח הוא החלק האחרון של ספר דניאל מפרק 8 ואילך, שנפתח לראשונה על ידי וויליאם מילר. כל אחד יכול לקרוא בספרים המחלוקת הגדולה ו המשיח במקדשו, ואפילו ב כתבים מוקדמים, מה קרה במהלך השנים כשמילר החל להטיף. הוא למד את התנ"ך לעומק במשך חמש שנים והגיע למסקנה שהמשיח ישוב ב-1843 (1844). "אכילת הספר" של דניאל סימלה את לימודו, והמתיקות בפי הנביא סימלה את התקווה המתוקה לשובו המהרה של ישוע.

ואז הגיעה האכזבה הגדולה של 1844, ומי שהשתתפו בה חשו כאב בטן גדול כאשר נאלצו לבלוע את הגלולה המרה שאין לנקות את הארץ באש, אלא שהמקדש השמימי נאלץ לעבור תהליך טיהור שיימשך עוד שנים רבות.

דוקטרינת המקדש שלנו נבעה מהטעות הבודדת אך התוצאה של מילר בנוגע לפרשנות של פסוק ספציפי במקרא:

וַיֹּאמֶר אֵלַי, עַד שְׁלֹשָׁה אֶלֶף יוֹם; אז יטהר הקדש. (דניאל ח:8)

לאחר האכזבה הגדולה, החלוצים שלנו הכירו בצדק שהמקדש שיטוהר אינו הקודש הארצי אלא הקדוש השמימי. ב-22 באוקטובר 1844, ישוע לא הגיע, אך החל הדין השמימי, יום הכיפורים או יום הכיפורים: הדין החקירתי של המתים... שיסתיים מאוחר יותר בדינם של החיים.

זה לא היה בשבילם לדעת כמה זמן ייקח פסק הדין, אבל אנחנו שחיים בסוף פסק הדין צריכים לדעת. בבוקר, אדם הולך לעבודה בלי לדאוג לגבי השעה כי הוא יודע שיש לו את כל היום, אבל כשסוף היום מתקרב, אדם מציץ תחילה בשעון לפני שהוא מחליט להתמודד עם העבודה הבאה. באופן דומה, אנו שחיים בסוף יום הדין צריכים לדעת את השעה כדי שנוכל למקד את עבודתנו למען ה' בצורה הראויה בכמה "דקות" שנותרו. הרשו לי לשתף אתכם כיצד שאלה זו התגבשה מניסיוני האישי.

עד מתי ה'?

בסוף שנת 2004 החלטתי לנסוע לפרגוואי לעשות עבודת שליחות למען אלוהים. התפללתי לשווא במשך יותר משנה ופרסמתי את עצמי כמורה לאנגלית או מדען מחשבים בקבוצות מיסיונריות רבות של אדונטיסטים, אבל נדחיתי בכל מקום בגלל גילי ה"מתקדם" של 45 שנים. ואז אלוהים שינה את מצבי הכלכלי פלאים, כדי שאחרי שנה של תפילה אוכל לפתוח תחנת מיסיון במשאבי עצמי. אלוהים סיפק לי תשלומים חודשיים במשך עשר שנים בדיוק מירושה מאמי, שבמשך 24 שנים חשבתי שהיא אבודה. זה העמיד אותי בפני החלטה קשה.

גרתי באי היפה מיורקה ועבדתי כמומחה IT/מחשבים עצמאי. קהל הלקוחות שלי היה ברובו גרמנים עשירים, שבנו בתי נופש או אבות על האי. כמה שנים העסק שלי נמק, והלך יותר רע מאשר טוב, ולעתים קרובות נאלצתי לחיות מהיד לפה. לעתים קרובות הייתי על סף בסופו של דבר ברחוב, במיוחד בחורף כי לא היו לי לקוחות. כמעט במקביל לפתיחתה מחדש של הירושה הישנה, ​​העסק שלי החל לפרוח לאחר סבל במשך שמונה שנים. ישר, זכיתי בספק ביטוח גדול ובברוקר מניות בעל שם עולמי כלקוחות, וגם שדה התעופה של מיורקה חזר אלי, כי היה לי קשר טוב איתם. אני לא רוצה לתת שום נתונים, אבל פתאום היה לי כל כך הרבה מזומנים בהישג יד שיכולתי בקלות לשכור את וילת בוריס בקר למגורי.

מכיוון שתהליך הירושה (שאפילו לא עבדתי בו) הוחלט לטובתי בדצמבר 2004, תום התשלומים החודשיים לעשר השנים הגיע לדצמבר 2014 והיו די "צנועים" בהשוואה להכנסה מחברת ה-IT שלי, המשגשגת כעת, במיורקה. אבל בכל זאת, הייתה לי הבחירה לחיות את החיים בחברה הגבוהה כאיש עסקים סופר עשיר באי מיורקה שטוף השמש, או להחזיק בברית שכרתתי עם אלוהים ב-1999, שבה הבטחתי לו שחיי יהיו שייכים רק לו. כבר שנה אחת התפללתי לדרך ללכת למדינה ענייה בשליחות למען אלוהים. עכשיו היו לי האמצעים דרך הירושה... אבל משמעות הדבר הייתה פרידה מהחברה, שאחרי שמונה מהשנים הקשות ביותר של מחסור ועוני יצאה לדרך.

כולכם יודעים איך החלטתי. הנחתי את החברה שלי כמנחה לרגלי ה' והשתחררתי מכל לקוחותיי. הם התאכזבו נורא ואפילו הציעו לי עוד כסף, אבל שום דבר לא הצליח להניא אותי לוותר על הביטחון הכלכלי שלי ולקיים את הבטחתי לאלוהים. הבנתי שהחברה שלי התפוצצה רק בגלל שהשטן רצה לטמון מלכודת.

בכל זאת הייתה לי בעיה. התשלומים החודשיים שהייתי מקבל היו במסגרת שלא תאפשר לי קפיצות גדולות. החלום שלי היה לבנות בית מרפא לבריאות טבעית בפרגוואי, אבל לא הכרתי את המדינה ואת הנסיבות. היו חלופות... בית יתומים, בית ספר מיסיונרי, בית ספר לתנ"ך... ועוד הרבה.

רציתי לדעת מה היה רצון האל לגבי מה עליי לבנות בפרגוואי. והרגשתי שזה יהיה תלוי בכמה זמן אצטרך לבצע את תוכניתו של אלוהים. נכנסתי לתפילה ושאלתי את אלוהים מה רצונו, וכמה זמן אצטרך לעשות "משהו" עבורו בפרגוואי.

דגם המתאר מבנה עתיק וחומה עם מספר מבנים וחצרות, מוגבה מעל רקע מעונן. בתפילה המאוד אינטנסיבית הזו, קיבלתי קודם כל את העצות הבאות:

"אם אתה רוצה לדעת כמה זמן נשאר, אתה צריך להתחיל מהיכן שהחלוצים הפסיקו. התחל בדניאל ח':8 והולך אל הקודש."

עצה זו ניתן למצוא גם בתנ"ך, במזמור נבואי של דוד המלך:

כשחשבתי לדעת את זה, זה היה כואב מדי עבורי; עד שנכנסתי אל מקדש ה'; ואז הבנתי את הסוף שלהם. (תהילים 73: 16-17)

דוד תהה כמה זמן יצליחו הרשעים. והתשובה לשאלה ההיא נסתרה בקודש. רק מי שייכנס לקודש יכול היה למצוא את התשובה לשאלה כמה זמן תימשך תקופת החסד.

התפילה שלי עדיין לא הסתיימה, ולכן שאלתי את אלוהים מה הוא רוצה לומר בכך. היכן בקודש עליי למצוא את התשובה הנסתרת לשאלתי? מה זה אומר שאצטרך להתחיל מהמקום שבו הפסיקו החלוצים?

אלוהים השיב ואמר לי שהתשובה נמצאת בתנ"ך ועמד בדיוק במקום שבו נכתב הפסוק המקביל לדניאל ח' 8. דניאל ח' 14 מסמל לא רק את תחילת השיפוט החקירתי אלא גם את תנועת המילרית, והוא מסומל על ידי הספר הקטן של התגלות 8 שתהיה אכזבה מרה בבטן.

שוב מתנבא

החלוצים בבואו התברכו בהבנת המקדש השמימי לאחר האכזבה, וכשהאמת השבת התגלתה, הם הבינו עד מהרה שעליהם להמשיך ולהטיף את המסר של המלאך השלישי בהתאם לפסוק הבא ממש:

וַיֹּאמֶר אֵלַי, אַתָּה יֵשׁוּב לְהִנְבָּא לִפְנֵי עַמִּים רַבִּים וְגוֹים וּלְשָׂפוֹת וּמְלָכִים. (התגלות 10:11)

כמה נפלא ללכת באור ולהיות מאושש על ידי דבר אלוהים באמצעות ניצחון ואכזבה כאחד! שאר הכנסיות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, חפרו את קבריהן על ידי דחיית נבואת 2300 הערבים והבקרים. מבחינתם, נבואת הזמן הגדולה ביותר בכל התנ"ך נכשלה, ולא הותירה דבר מלבד רסיסים. כך, הכנסיות הפרוטסטנטיות, שפעם קראו "סולה סקריפורה", איבדו את זכותן הבסיסית להתקיים; מכאן ואילך, הם ראו בתנ"ך פגום, והם הולכים בחושך עד היום. הם גם דוחים את שבת היום השביעי מאותה סיבה.

ההתגלות 10:11 אישרה לאדוונטיסטים המוקדמים שתפקידם היה להטיף את המסר של המלאך השלישי, אך הם הפסיקו למלא את הנבואה לאחר הפסוק הזה. הפסוק הבא נותן לנו הוראות ספציפיות שיעזרו לנו להבין כמה זמן יידרש לטהר את המקדש. שימו לב שחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במקרא אינם בהשראתם, ובמקרה זה חלוקת הפרקים נופלת במקום מביך. הבה נקרא את הפסוקים בהמשכיות:

וַיֹּאמֶר אֵלַי, אַתָּה יֵשׁוּב לְהַנָּבֵא לִפְנֵי עַמִּים רַבִּים וְגוֹים וּלְשָׂפוֹת וּמְלָכִים. וַיִּתֵּן לִי קָנֶה כְּמוֹט, וַיַּעֲמֹד הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר, קוּם וּמְדוּ אֶת הֵיכָל הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲדִים בּוֹ. (התגלות ח:10-11:11)

עכשיו בואו נעקוב אחר הוראות המלאך בפסוק זה. ראשית, הוא אומר "קום ומדוד את היכל האלוהים". משתמע שעלינו להשתמש בקנה שנתן לנו המלאך למדוד איתו. קנה זה מופיע שוב בפרק 21:

ולמי שדיבר איתי היה א קנה זהב למדוד את העיר ואת שעריה ואת חומה. וְהָעִיר שָׁכְבָה בְּרִבְעוֹת, וְהָאָרֶךְ כְּרוּבָהּ, וַיִּמָּד אֶת הָעִיר בְּקֶבֶל. שנים עשר אלף פרווה. האורך והרוחב וגובהו שווים. וימד את חומה, מאה ארבעים וארבע אמות, לפי מידה של אדם, כלומר של המלאך. (התגלות 21: 15-17)

כאן אנו מוצאים שהמלאך נותן לנו שתי מדידות של ירושלים החדשה לאחר המילניום. נראה שזה מידע בעל ערך בתשובה למסע שלנו, אז בואו נשים לב אליו:

  1. 12,000 פרלונגים (עיר)
  2. 144 אמות (קיר)

הקורא שומר המצוות אולי תוהה מדוע אנו מקבלים מדידות הנוגעות ל"עיר" כאשר קיבלנו הוראה למדוד את "המקדש". על שאלה זו עונה ג'יימס ווייט, אשר ב מילה לעדר הקטן מסביר שכל העיר ירושלים החדשה, שלא יהיה לה מקדש אחרי האלף, תהיה בעצמה המקדש:

מקדש אלוהים

"וַיִּפָּתַח הֵיכָל אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וַיִּרְאוּ בְּהֵיכָלוֹ אֶת אֲרוֹן צִוְוָתוֹ." - ר' י"א:11.

מקדש ה' שבו ארון צוואתו, נמצא בשמים. סנט פול בעודו בחזון, נלכד גן העדן השלישי, או גן העדן שאנו מאמינים שהוא ירושלים החדשה. המילה גן עדן, מיושמת על מקומות אחרים לצד ירושלים החדשה, ראה בר' א' 1 ו-8; רפ' י"ד ו'. אבל מכיוון שהם אינם מכילים את מקדש אלוהים, אני חייב להאמין שהגן עדן שבו נמצא מקדש האלוהים, הוא ירושלים החדשה. ירושלים העתיקה ומקדשה היו סוגים של ירושלים החדשה, ומקדש ה' אשר בה. ארון הקודש ובו לוחות האבן, שעליהם כתב ה' באצבעו את עשרת הדיברות, הוכנס אל הקודש. כאשר ראה יוחנן את פתח בית המקדש החדש בירושלים, הוא ראה את ארון הקודש באותו מקום באנטיטיפוס, שהוא בסוג.

לכן, ברור שלירושלים העתיקה, בית המקדש שלה, והריהוט של אותו מקדש, יש אנטי-טיפוס מובהקים בגן העדן. גן עדן זה נלקח מהאדמה לאחר נפילת האדם, הוא פשוט, שכן אין מקום כזה על פני האדמה אשר עונה על תיאורו שנתן משה. - בראשית ג':3. כמו כן, הנביא אומר: "הנה יבוא הזמן שהאותיות הללו אשר אמרתי לך יתקיימו, והכלה תופיע, והיא יוצאת תיראה, שכעת נסוגה מן הארץ. - 23,24Esdras, 2:7. היסודות, החומות והשערים, של ירושלים החדשה, בהחלט נוצרו בגן עדן, מאז נבנתה ירושלים העתיקה: אם לא, אז החדשה, עתיקה מהישן. אברהם באמונה חיפש את העיר הזאת "אשר יש לה יסודות"; אבל הוא לא ציפה למצוא אותו, עד שיגדלו הנאמנים. מקדש ירושלים העתיקה נבנה בכוונה לפולחן הברית הישנה. בית המקדש, או המקדש של ירושלים החדשה, שהמשיח הוא משרתו, הושיט האדון ולא האדם, בכוונה לעבודת הברית החדשה. לכן, כאשר המשיח סיים את שירותו בקודש השמים, וגאל את עמו, לא יהיה שימוש יותר למקדש ירושלים החדש, מאשר למקדש בירושלים העתיקה, לאחר שישוע מסמר את החוק הטקסי על הצלב. לג'ון היה נוף של עיר הקודש כאשר היא תרד, ר' כ"א: 21, בתום 10 השנים, ר"ח כ"ז 1000-20, ואמר: "ולא ראיתי בה מקדש: כי ה' האל הכול יכול והשה הם המקדש שלה - ר' כ"א:7. הוא לא מספר לנו מה עלה בגורלו; אבל אמרתו שלא ראה בה מקדש באותה עת, מעידה על כך שראה שם קודם לכן. עיר הקודש נקראת משכן אלוהים, ר' כא:21; איסה. 3:33; אבל זה לא נקרא כך, עד שהוא ממוקם על כדור הארץ החדש. העיר נקראת גם מקדש אלוהים, ר' יז:20 [7: 15]; אך לא עד שיקומו הקדושים ויתאספו לתוך העיר, שם יעבדו את אלוהים "יום ולילה". ואז עיר הקודש לבדה תהיה המשכן, או מקדש האל.

{מילה לעדר הקטן}

עם זאת, אלו מימדים ליניאריים ואינם נותנים לנו שום דבר בדרך של זמן. האם יכול להיות שאנחנו צריכים לדעת ממדים ליניאריים וגם זמן? נראה, אבל תחילה נמשיך לחלק הבא של ההוראות של פסוק 11:1 ונמדוד את "המזבח". היכן נמצא את מידות המזבח? המלאך שמדד את עיר הקודש לא סיפר לנו דבר על המזבח. עם זאת, הוא נתן לנו רמז לאן לחפש בהזכיר שקובת המלאך היא "לפי מידתו של אדם". למעשה היה אדם אחר בתנ"ך שקיבל גם הוא מידות של מקדש ה' על פי קנה מדידה:

במראות ה' הביא אותי אל ארץ ישראל, והעמידני על הר גבוה מאוד, אשר על ידו כמסגרת עיר בדרום. ויביא אותי לשם, והנה איש אשר מראהו כמראה נחושת, וקו פשתן בידו, ו קנה מדידה; והוא עמד בשער. (יחזקאל ל', ב-ג)

יחזקאל ראה את העיר ירושלים עם מקדשה בחזון וקיבל את מידותיה הרבות. המקדש הזה מעולם לא נבנה בפועל, ובמשך אלפי שנים תלמידי מקרא תהו מה זה יכול להיות אומר. פרשנות התנ"ך האדוונטיסטית מניחה שאולי זו הייתה נבואה מותנית שמעולם לא התגשמה. אפשר אפילו לתהות אם זה היה חזון של ירושלים החדשה, אבל הרעיון הזה מופרך במהירות על ידי העובדה שיחזקאל ראה תועבות רבות שבוצעו בה, שלא יתבצעו בירושלים השמימית. בקרוב נגלה שזה טיפוס של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, שמדברת רבות בפני עצמה. כרגע אנחנו מחפשים מידע חשוב מאוד שמסתתר בין מימדיו.

ישנן הרבה מאוד מדידות שניתנו בפרקים הבאים, אפילו למזבח בלבד. איך נדע איזו מדידה אנחנו צריכים? זכרו שאנו במסע לברר כמה זמן אמור להימשך פסק הדין החקירתי. זו שאלה של זמן, ועד כה המידות שמצאנו בהתגלות אינן מדידות זמן. אנחנו צריכים לחפש מדידת זמן, ואכן אנחנו מוצאים בדיוק אחת שקשורה למזבח:

שבעה ימים יטהרנו את המזבח ויטהרו; וַיִּקְדְּשׁוּ. (יחזקאל 43: 26)

הפסוק הזה לא רק נותן לנו מדידת זמן, אלא המדידה שהוא נותן אפילו מתייחסת ספציפית לטיהור הקודש שזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים. שימו לב שבימים אלו הכוהנים היו צריכים לקדש את עצמם. כעניין של בדיקה עצמית, אדוונטיסטים בפרט, שהיו אחראים על תורת הקודש, צריכים לשאול את עצמם האם הם התקדשו ככוהנים בפרק זמן זה. אפילו האנשים שהופרדו על ידי אלוהים ככוהנים לא יכלו לשרת בשירותי הקודש עד שעברו תהליך טיהור אינדיבידואלי. האם קידשת את ליבך ואת חייך לשירות אלוהים, כדי שתוכל לעבוד למענו ברגעי הזמן החולפים האחרונים האלה?

עכשיו בואו נחשוב רגע. לאיזה מקדש לוקח שבעה ימים לטהר? המקדש הארצי כן. זכור כי בית המקדש הארצי מעוצב בדוגמת השמימי, בדיוק כמו שמשכנו של משה נעשה לפי התבנית שהוצגה לו על ההר. עוד למדנו מהמלאך בהתגלות שמידותיה של ירושלים החדשה הן "לפי מידת אדם" או במילים אחרות, לפי תכנית או תבנית. לפיכך, יחזקאל ראה את המידות של "תוכנית הבנייה" הארצית או "התבנית" של הקדש השמימי; הוא ראה את מקבילו הארצי. זה אושר כפליים על ידי החזון של יחזקאל עצמו.

אתה בן אדם, הראה את הבית לבית ישראל, למען יבושו בעוונותיהם. ותנו להם למדוד את התבנית. (יחזקאל 43: 10)

אנחנו צריכים לדעת כמה זמן ייקח לטהר את המקדש השמימי, אבל אנחנו רק יודעים שהמקבילה הארצית שלו לקחה שבעה ימים. זה המקום שבו קצת ניסיון בתור מנקה שטיחים יכול להועיל. אם חדר בגודל 100 רגל מרובע לוקח 15 דקות לנקות, קל להבין כמה זמן ייקח בית בגודל 2000 רגל מרובע: 5 שעות. כל שעליך לעשות הוא לחשב 15 דקות כפול היחס של 2000 רגל מרובע חלקי 100 רגל מרובע ובמקרה זה להמיר את התוצאה מדקות לשעות. זמן הניקוי "מתמשך" בהתאם לכמות הניקוי שיש לבצע. בדוגמה זו, גורם קנה המידה הוא 2000 רגל מרובע חלקי 100 רגל מרובע, השווה ל-20. (יחידות המטר מרובע מבטלות זו את זו, כך שהיחס או קנה המידה הם רק מספר רגיל ללא יחידות.) לוקח פי 20 יותר לנקות בית בגודל 2000 רגל מרובע לעומת חדר של 100 רגל מרובע.

אנו יודעים שלמקדש הארצי לקח שבעה ימים לטהר, אך מהו גורם קנה המידה בין התוכנית הארצית לבין המקדש השמימי עצמו? זכרו שקיבלנו שני מימדים של ירושלים החדשה. אם נוכל למצוא את מקבילם בתוכנית הארצית, נוכל לקבוע את גורם קנה המידה. איזה משני הממדים עלינו לחפש? רמז אחד הוא שממדי העיר בהתגלות ניתנים בפרקטים, אבל בתוכנית של יחזקאל אין פרקים בשימוש והיינו מתקשים למצוא מקדם המרה. יתר על כן, המלאך נותן לנו רמז נוסף בהוראה הבאה שלו כדי למדוד את "העובדים בו".

ישוע הוא תקן האופי למדידת בני אדם, וכולם נפלו מהסטנדרט שלו. מדידת האדם היא המידה עד כמה החטא מפריד בינו לבין הקב"ה, שהיא גם מידה לכמה ניקיון צריך לעשות בלבו כעניין של קידושין. לכן הציטוט לעיל של יחזקאל ל"ג, י" מדבר על הצגת בית ישראל (בית האדוונטיזם) את עוונותיהם על ידי מדידת התבנית. לפיכך, תשומת הלב שלנו מופנית למדידה השנייה שציינו מההתגלות: גובה החומה המפרידה בין חוטאים לנוכחות אלוהים. הקיר הוא במקרה המדידה הראשונה שיחזקאל רושם.

והנה א קיר בחוץ הבית מסביב, וביד האיש קנה מדידה באורך שש אמות ברוחב יד: וַיָּמָד אֶת-רֹחַב הַבָּנֶן, אֶת-קֶבֶן אֶחָד; והגובה, קנה אחד. (יחזקאל 40: 5)

כאן אנו מוצאים שקיר ה"תכנית" בגובה קנה אחד, או שש אמות. בשלב זה אנו יודעים את גובה החומה המפרידה בתכנית יחזקאל ובירושלים החדשה באותן יחידות מידה של אמות. כדי להיות מדוקדקים, עלינו לוודא שהיחידות שלנו באמת זהות. יחזקאל מציין שהאמה המשמשת כאן היא "אמה ורוחב יד", או אמה מלכותית. האם זו אותה אמה ששימשה במידות מההתגלות? אנו יכולים להיות בטוחים שזה היה מהסיבות הבאות. ראשית, האמה המלכותית שימשה בפרויקטי הבנייה של המלך, והגיוני שזו תהיה היחידה המשמשת את המלאך של ירושלים החדשה המלכותית. שנית, המלאך בהתגלות מסיר כל ספק בכך שהוא אומר לנו שמידותיו הן על פי מידתו של אדם, כלומר יחזקאל, בהיותו האדם האחר היחיד במקרא שקשור לקנה מדידה.

לפיכך, אנו יכולים לחשב את גורם הסולם באופן הבא:

144 אמות ÷ 6 אמות = 24

עכשיו אנחנו יודעים שזה ייקח פי 24 יותר לנקות את המקדש השמימי בהשוואה לארצי. מכיוון שאנו יודעים שלקדש הארצי לוקח שבעה ימים להיטהר, אנו יכולים כעת לחשב את זמן הטיהור של הקדש השמימי:

7 ימים × 24 = 168 ימים

זה, כמובן, מתורגם ל-168 שנים של זמן נבואי לטיהור המקדש השמימי, שאנו מזהים מיד מלימוד אוריון כמתאים לשבועת האיש מעל הנהר לשיפוט המתים. דין החיים עדיין ידרוש זמן נוסף על 168 השנים, כפי שמעידה העובדה ששבעת ימי טיהור המזבח אינם סוף העניין. הכוהנים היו אמורים להתקדש בשבעת הימים, אך לאחר מכן יתקבלו קרבנות העם. קבלת אלוהים מובטחת ביום השמיני ולאחר מכן על ידי המנחות התמידיות:

וּכְשֶׁיִּפְגְּעוּ הַיָּמִים הָאֵלֶּה, יִהְיֶה, כִּי ביום השמיני, וככה קדימה, הכוהנים יעשו את-עולתכם על-המזבח, ואת-שלמיכם; ו אקבל אתכם, נאום אדוני ה'. (יחזקאל 43: 27)

לפיכך, המנחות של העם המתחילות ב"יום השמיני" ואחריה תואמות את דינם של החיים. זה הזמן שבמהלכו ימותו קדושים ורבים יקראו מבבל. ההבטחה הניתנת בפסוק זה היא: "אקבל אתכם, נאום ה' אלוהים". דם קדושים יקר בעיניו.

יחד עם נבואת 2300 ימים/שנה שפג תוקפו בשנת 1844, יש לנו כעת לא רק את התשובה לכמה זמן צריך להימשך הטיהור, אלא גם בסיס נוסף להטפת מסר זמן כמו זעקת חצות של וויליאם מילר. חברים יקרים, עכשיו אנחנו יודעים משהו שאף אחד לא ידע קודם לכן. בבקשה אל תסתלק רק לראות מספרים. המקדש השמימי הוא אמיתי; זוהי עיר הקודש, ירושלים החדשה. לאלה שיהיו בין 144,000 יהיה אפילו השם "ירושלים החדשה" כתוב על המצח!

ההקשר של התגלות 10:11 הוא האכזבה הגדולה, ושם נאמר: "עליך לנבא שוב,"הכוונה היא להודעת שעת בכי חצות שהובילה אליו. היה זה נבואת הביאה השנייה שהיה צריך להתנבא שוב. במובן זה, ההטפה של המסר של המלאך השלישי לא הייתה שלמה של הגשמה של הפסוק כמו הטפה של מסר זמן של שובו הקרובה של ישו זמן קצר לאחר תום 168 השנים של טיהור הקודש השמימי.

למילים שמסר לנו יחזקאל יש חשיבות רבה כעת בהקשר של קריאת חצות הלילה ה"אמיתית" של מילר השני:

בן אדם, מה הפתגם ההוא אשר לך בארץ ישראל לאמר ארכו הימים וכל חזון נכשל. אָמַר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה יְהוָה; אפסיק את הפתגם הזה, ולא ישתמשו בו עוד כפתגם בישראל; אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם: קָרֵב הַיָּמִים וְהַפְלִיטָה שֶׁל כָּל חֲזוֹן. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד חָזוֹן שֶׁל הַשָּׁבֶל וְחִזְרוֹת חֲנֵפָה בְּבֵית יִשְׂרָאֵל. כִּי-אֲנִי יְהוָה: אֲדַבֵּר, וְהָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר; לא יוארך עוד: כִּי בְּיָמֶיךָ, בֵּית הַמּוֹרֵד, אָמַר אֶת-הַדָּבָר, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ, נְאֻם ה' יְהוָה. שוב בא אלי דבר ה' לאמר בן אדם הנה אומרים מבית ישראל החזון אשר יראה הוא לימים רבים והוא מתנבא לימים הרחוקים. עַל כֵּן אָמַר לָהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוָה; לא יתארך עוד איש מדברי, כי הדבר אשר דברתי יעשה, נאום אדוני יהוה. (יחזקאל 12: 22-28)

ישנן שאלות פתוחות רבות בפירוש התנ"ך האדוונטיסטי שלנו בנוגע למקדש יחזקאל. איש לא ידע מה פירוש המקדש באמת. בדרך כלל הבינו שזה משהו כמו עיצוב "מושלם", אבל הוא מעולם לא נבנה. חוקרינו מחזיקים בדעה שנבואתו של יחזקאל הייתה נבואה על תנאי, וכי הוא ראה את בית המקדש שהיה נבנה אילולא היו ישראל צולבים את ישוע. כפי שאנו יכולים לראות כעת, נבואה זו הייתה מקום המסתור לממדים שיאפשרו לנו לדעת מתי יסתיים פסק הדין של המתים. זהו "כלי" המכיל אמיתות ספציפיות שמובילות במהירות למחקר פנטסטי באותה מידה כמו מחקר אוריון.

שוב, פתרנו לפחות שתי חידות שעליהן יכלו חוקרי הפרשנות שלנו לגשש רק בחושך. כעת אנו יודעים מה זה אומר שהאמה בהתגלות היא "לפי מידתו של אדם", ויש לנו הבנה עמוקה יותר של המשמעות של מקדש יחזקאל שלא נבנה מעולם וכיצד הוא מאשר את נוסחת אוריון.

מה יש בפורמולה?

במבט ראשון נראה שהמחקר הזה פשוט נותן את אותה תוצאה כמו מחקר אוריון ושבועת דניאל 12, אבל האם זה באמת המצב? בואו נסתכל מקרוב על הנוסחאות במחקרים השונים.

ראשית, הנוסחה של האיש (ישו) מעל הנהר בדניאל 12 היא כדלקמן: ישוע (7) נשבע () לשני (2) גברים (12) בכל צד של הנהר (+). הנהר מסמן את צליבתו של ישו ובכך מפריד בין שני טווחי זמן של ההיסטוריה האנושית ושתי קבוצות של בני אדם: אלה המסומלים על ידי 12 האבות של שבטי ישראל שחיפשו לעתיד למשיח הקרוב ואלו המסומלים על ידי 12 השליחים המביטים אחורה לעבר ובוטחים במושיע שבא. הביטוי נכתב כך:

(12 × 7) + (12 × 7)

ישוע מראה את תפקידו בתוכנית הישועה על ידי ביטוי זה; כלומר, שהוא שליח הברית החדשה, והוא הביא את הצדקה הן של החיים והן של המתים באמצעות הקרבתו. (144,000 מהווים את החיים.)

שנית, הנוסחה של אולם המשפט השמימי של התגלות 4 נתנה לנו את הרעיון הראשון כיצד יפעל שעון אוריון. באולם בית המשפט מצאנו את שלושת חברי המועצה האלוהית (3) ואת ארבעת היצורים החיים (4) המרכיבים שבע (7) ישויות. אלה מוקפים בעשרים וארבעה (24) זקנים. אנו מזהים סידור זה כשעון 24 שעות עם שבע שנים ארציות המתאימות לכל שעה בשעון. לכן, הנוסחה היא:

24 × 7

אלוהים האב הוא השופט העליון של היקום והוא זה שישב ופתח את ישיבת בית המשפט. אלוהים האב נתן את ספר שבעת החותמות (שעון אוריון) לישו, שפתח את החותם הראשון בשנת 1846 כעורך דינו. נוסחה זו מציגה את תפקידו של אלוהים האב כשופט עליון ושליט הזמן. לכן רק האב ידע את הזמן שלפני פסק הדין החקירתי. לאלוהים האב יש את המילה האחרונה בבית המשפט, וה הַאֲמָרָה של הקדושים תלוי בו.

שלישית, לנוסחה של המקדש הארצי שאותה למדנו במאמר זה שוב יש הבדל דק בהשוואה לשתי הנוסחאות הראשונות, אם כי כולן שוות לאותה תוצאה של 168. במחקר זה מצאנו מדידת זמן של שבעה (7) ימים/שנים מוכפלת במקדם קנה מידה של עשרים וארבע (24). לפיכך, הנוסחה היא תמונת מראה של הנוסחה הקודמת:

7 × 24

הפקטור של 24 חושב כיחס בין שני גבהי קירות המצביעים על עבודתה של רוח הקודש בנו, המנקה אותנו כדי שנוכל להתגבר על חומת החטא המפרידה בינינו לבין השמים. זהו התהליך של הַקדָשָׁה.

כל שלוש הנוסחאות מתאימות זו לזו בצורה מושלמת, וביופי של דבר אלוהים, מציגות את המשימה הספציפית של כל אחד מחברי האלוהות בתוכנית הישועה.

יש עוד השוואה נחמדה. כבר ראינו כיצד נוסחת המקדש הארצי משקפת את נוסחת המקדש השמימי. מכיוון שהנוסחה של המקדש השמימי פוענחה במלואה על ידי שעון אוריון עם 24 תקופות של 7 שנים כל אחת, צריך להיות גם מחקר המפענח במלואו את נוסחת המקדש הארצי של 7 תקופות של 24 שנים כל אחת, מה שיפתח גם הוא תובנות לגבי ההיסטוריה של הכנסייה האדוונטיסטית וגורלנו.

שעון אוריון מסומל בשבעה כוכבים ומציין לא רק את העבר אלא גם את העתיד שנה של שובו של ישו. במה לדעתך יסומל לימוד הזמן המקביל? איזה מידע לדעתך הוא יכיל? האם אתה חושב שזה באמת יכול לתת לנו את היום האמיתי של בואו השני של ישוע ואולי אפילו את תחילתו של זמן הצרה, חוק יום ראשון באירופה ובארה"ב, סגירת דלת החסד ועוד? האם אתה חושב שגופים שמימיים ימלאו תפקיד שוב? אם כן, אילו לדעתכם יתאימו לייצג את המקדש ה"ארצי", שכן הכוכבים מייצגים את המקדש השמימי?

תשמחו איתי על הגילויים הנפלאים שמגיעים מאדוננו ישוע המשיח, אלוהים האב ורוח הקודש, שנותנים תקווה ואומץ לאנשי המצוקה שלהם. קחו בחשבון את דבריה של הנביאה האמיתית, שתמיד אמרה את האמת ובגלל נאמנותה תעמוד עם ה-144,000 לצפות בהתקרבותו של אותו ענן קטן המיוחל.

דבר אלוהים אמור להיות הלימוד שלנו. עלינו לחנך את ילדינו לאמיתות המצויות בו. זהו אוצר בלתי נדלה; אבל אנשים לא מצליחים למצוא את האוצר הזה כי הם לא מחפשים עד שהוא נמצא ברשותם. רבים מאוד מסתפקים בהשערה לגבי האמת. הם מסתפקים בעבודת שטח, לוקחים כמובן מאליו שיש להם את כל מה שחיוני. הם לוקחים את אמירותיהם של אחרים כאמת, כשהם עצלנים מכדי להכניס את עצמם לעבודה חרוצה ורצינית, המיוצגת במילה כ לחפור אחר אוצר נסתר. אבל ההמצאות של האדם אינן רק בלתי אמינות, הן מסוכנות; כי הם מניחים את האדם במקום שאלוהים צריך להיות. הם מציבים את אמירותיהם של בני אדם במקום שבו צריך להיות "כה אמר ה'". {COL 109.1}

האדם הראשון שחישב נכון את תחילת פסק הדין היה ויליאם מילר. הוא לא הכיר את הציטוט לעיל, אבל הוא בטוח חי אותו. עבודתו הייתה "לאכול את הספר הקטן" של התגלות 10, כפי שהוא רשום שם בספר הספרים לכל הזמנים.

לפי חלומו שלו (כתבים מוקדמים, עמ' 81), אדם אחר יקבל את הכבוד להיות מובל על ידי רוח הקודש למצוא אוצרות נסתרים בדבר אלוהים - אוצרות שיאירו פי עשרה אפילו יותר מזה של מילר. האוצר הכי גדול שמילר מצא היה תחילתו של הדין השמימי. בשנת 2004/2005, החל ציד אוצרות נוסף כאשר "מילר" השני המתובא המשיך מהמקום שבו הפסיקו החלוצים, והוא מצא את מה שעתיד להיות "ניבא שוב"-סוף הדין השמימי ושיבתו הקרובה של ישוע. ציד המטמון השני הזה היה אפשרי רק בגלל שעזבתי את החברה שלי, את לקוחותיי ואת אורח החיים הקודם על מזבח האלוהים, ו"קדשתי" את עצמי לעבוד עבורו.

כך, שני ואמיתי קריאת חצות המכריזה על ביאתו השניה של ישוע מגשימה את ההתגלות 10:11 לחלוטין, והתגלות 11 מציינת שזה לא יסתיים באכזבה הפעם. לכן אוצרו של מילר השני זורח פי עשרה, כמו כוכבי השמים... ובדיוק כמו שמגן בית לחם הוביל את החכמים לאבוס המלך שזה עתה נולד, כוכבי השמים מובילים את החכמים של היום לביאת מלך התהילה.